יהודה עמיחי לא יודע מה הוא מזכיר ולמי הוא מזכיר. הוא יודע רק שהוא מזכיר משהו למישהו. זה ביטוי נפלא לצורך האדיר שהאמונה נותנת עליו מענה- להיות בעל פשר בעולם הזה. להיות בעל פשר גם אחרי שלא אהיה בעולם הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה